הבהרה: התוכן מיועד למידע כללי בלבד ואינו מהווה ייעוץ פיננסי או משפטי. לשם קבלת ייעוץ מותאם אישית, מומלץ להיוועץ בעורך דין.
הרמת מסך לחברה בע"מ היא הליך משפטי המאפשר לייחס חובות של חברה לבעלי המניות או למנהליה באופן אישי.
במצב רגיל, חברה בע"מ היא ישות משפטית נפרדת – החובות שלה הם שלה בלבד, והאחריות של בעלי המניות מוגבלת לגובה ההשקעה שלהם. זה נקרא מסך ההתאגדות.
הפרדה זו מגנה על יזמים ומשקיעים ומאפשרת נטילת סיכונים עסקיים, אך היא עלולה גם להוות כר פורה לניצול לרעה – למשל להברחת נכסים או התחמקות מתשלום חובות. כאן נכנסת לתמונה דוקטרינת הרמת המסך.
החוק הישראלי מסדיר את הרמת המסך בסעיף 6 לחוק החברות, התשנ"ט-1999.
בית המשפט רשאי להרים את מסך ההתאגדות ולייחס חוב אישי לבעל מניה כאשר:
הדוקטרינה מיושמת במקרים חריגים בלבד. דוגמאות:
הפעלת החברה כ"קליפה ריקה" והעברת נכסים כדי למנוע מהם להיפרע.
אי תשלום זכויות עובדים או כספים המגיעים לספקים במכוון.
קבלת החלטות שמסכנות את החברה ואת נושיה במטרה להימנע מתשלום חובות.
אי הזרמת הון עצמי מספק והסתמכות על כספי נושים מתוך מודעות לסיכון.
בדרך כלל, הנטל הראייתי מוטל על התובע – לרוב נושה של החברה.
עליו להוכיח כי התקיימו נסיבות המצדיקות את הרמת המסך, כלומר שנעשה שימוש לרעה בחברה.
לבית המשפט שיקול דעת רחב, אך הוא יפעיל אותו בזהירות רבה לאור החשיבות הכלכלית של עקרון האישיות המשפטית הנפרדת.
כאשר מתקבלת החלטה להרמת מסך:
בדיני המס ובחוק הביטוח הלאומי קיימות הוראות מיוחדות המאפשרות להטיל חבות ישירה על בעלי שליטה, גם בלי צורך בפסק דין של הרמת מסך.
הרמת מסך לחברה בע"מ היא חריג לכלל ההפרדה בין החברה לבעליה.
בתי המשפט נוקטים בה במשורה – אך במקרים של הונאה, קיפוח או ניהול בלתי תקין, היא מאפשרת להגן על נושים וצדדים שלישיים מפני ניצול לרעה של מסגרת החברה.
